יום שלישי, 15 בנובמבר 2011

criminal looks





I pass the road leading to the exits from cologne Germany and a shiver runs down my back as I notice a sign.  Regional election were about to take place those days at the german province of NordRhein-Westfallen. Dozens of posters were hanged three meter high and scattered along the road. It is a picture of dark masculine arms clinging onto white bars. I guess that  the oversize palms, with a skin tone that is sightly darker then mine were suppose to evoke  intimidation but i have actually felt compassion towards the imprisoned giant.  The title of the poster in German means "lock up multiple offenders". Although the "prisoner" doesn´t have his face in the picture, there is no place left for imagination as to who the criminal is, or if to be precise where is he  from. 
The far right parties in Germany have been inspired by their Swiss equivalents that have recently passed a law against immigrants and their descendants that are involved in criminal activity; criminals with foreign background could be  deported  out of the country. Now braking the law seem to be a privilege which is expropriated from foreigner. considering this rhetoric, bounding crime and ethnicity together, is it inevitable that the judgment of  ethnic attributes as a criminal property seeps in so deep to the minds of so many? 

In the beginning of this month two Neo nazis committed suicide in a track in the (east German) town of Zwikau. a police investigation followed a confusing revelation regarding to them as the responsible to a series of killings that occurred during the recent decade  (Döner Mörder) of shops owners of Turkish/ Greek extraction and one German policewoman; altogether ten people. The brutal killings had similar characteristics  as the victims were shot in their faces and the operations occurred during daylight: classical  identifications for  hate crime . Yet the so called "brown cell"  could have proceeded uninterruptedly with its actions since It was nowhere near of getting caught. The police investigation was heading on the wrong direction and the best evidence is  the composite pictures of the witnesses drawn from memory, appearing on this page. Through those images the police hoped to locate suspects or witnesses that will lead to the killer. Underneath are the actual offenders pictures that were been hidden for a long time in the police´s archive. The pictures were taken to the police station in 1996 after a demonstration. 










 All along the police fantasized about  Turkish underground mafia with custody and protection fees, bonds and heavy punishments and the idea of a foreign hate crime victim didn't really cross their mind.   Was it the witnesses or police officers  who assembled those portraits through filter of prejudices ? Compositing those ethnic properties while digging out  images of random by passers and sheltering right wing violence.
It reminds me of another way authorities handled racist assault which occurred in Germany 2009 and was "reported on the back page in German media" (The Guardian, Anja Seelinger).  
An Egyptian woman named Marwa al Sherbini had a defamation trial against the young Alex Wiener whom she sued due to racist remarks he made in public. At the courthouse-He stubbed her eighteen times to the eyes of her three years old son and the judge. As her husband rushed to her help and struggle with the Wiener, two alarmed policemen have shot him while assuming him to be the aggressor. as a result he was heavily wounded.  The lawsuit her husband, Mr Azim raised against the court (judge and cups) was dismissed, while the aggressor was sentence to life in prison. 

יום ראשון, 24 ביולי 2011

פוסט סולידרי




מתי הפעלת כוח משטרתית היא מוצדקת? כשהיא היא מכוונת נגד סלע קיומנו? מצד מצדדי הדה לגיטימציה? מצד אויבנו? מצד אוהדי אויבנו? מצד חברי אוהדי אויבנו?  או שמא, אם לנקוט משנה זהירות, כבר מצד חברי חברי אוהדי? 

בבוקר יום ראשון אפרפר אני פותחת דרך הרגל מגונה את דף הפייסבוק ורואה שרוב החברים הישראלים חולקים לא רק תמונות מההפגנה שהתקיימה אמש אלא גם  טרוניות לגבי הדרך שבה האירוע סוקר בתקשורת, תוך דיווחים על אלימות קשה מצד המשטרה. 

אני לא מבין איך בשום מקום לא כתבו שחסימת צומת קפלן- אבן גבירול ע"י המפגינים התחילה משוטר שזינק על מפגין עובר אורח והרביץ לו מכות רצח, כי הלך לאט מדי במעבר חציה (יחד עם עוד מאות אנשים).

כותב אחד מהחברים על אירועי ליל אמש, לטענתו, אנשים מסביב צילמו את מה שהיה שם אבל זה עוד לא הגיע למדיה או עבר צנזורה. 

בתגובה כותב האחר:

תקשיב לא יודע מה היה שם, אבל לפי מה שראיתי בערוץ 2, אלה שנעצרו אלה אנרכיסטים של חד״ש שדוב חנין שלט בהם, כל ההפגנה הם התהלכו לצידנו ועשו פרובוקציות, הם רק חיפשו את ההסלמה 



הוא זוכה לתשובה חד משמעית
עמדנו כמה מטרים משם, אני לא יודע מה עמדתם הפוליטית, אבל ראינו מה הבחור עשה כדי לקבל מכות. אני תשטיפות מח האלה לא קונה, כי זו לא פעם ראשונה שאני עד למקרה שבתקשורת סולף לחלוטין. אני מקווה שאתה לא חושב שכל מי שנעצר הוא פעיל חד"ש, כי שניים מהעצורים הם חברים, ואני נותן לך את המילה שלי שהם לא פעילי חד"ש ויש להם רצון חופשי. הם פשוט משלמים הרבה יותר מדי עבור מעט מדי ונמאס להם





השוטרים קלטו שאין להם סיבה להשתמש בכוח  אז מה הם עשו? המציאו אחת כזו, ופשוט ניסו להיכנס לצומת המלאה באנשים, נשים, וגם מספר ילדים עם ניידת המשטרה , בשלב הזה אנשים שפחדו להידרס ניסו לעצור את הניידת .  כך מצאו השוטרים סיבה טובה לשבור לאנשים את העצמות ולדהור על המפגינים עם סוסים.


במדינה שמלעיטה את תושביה בפאראנויה כמו אופיום להמונים, השקפות פוליטיות מסויימות  הן בחזקת טאבו. אם אתה ערבי דמך מותר מן המותר,  ואם אתה מוחה על מחירי הדיור, הקוטג' או הדלק אתה נאשם בשמאלנות מה שמרוקן את תקפות המחאה ומשמש הצדקה  לאלימות נוספת מצד הממסד.ֿ עכשיו  כשתל אביבים  "א פוליטיים" מתחילים להרגיש מאויימים מתעוררת בי תחושת סולידריות. 

יום שבת, 23 ביולי 2011

שליחות קטלנית בערב יוני חמים



הגענו בערב הפתיחה לפארק מונביז'ו במזרח ברלין, שם שכנה אחת מתחנות פרוייקט האמנות המדובר Based in Berlin, והיינו כחולמות. לפנינו השתרך תור ארוך מאוד שראשו נדחק לדלת הכניסה של המבנה המוזנח בו התקיימה התערוכה ושאת זנבו התקשינו לאתר. אורכו של הנחיל, שרובו לא נקלט בעדשת המצלמה שלי, עשוי להזכיר מראות אופייניים יותר לתקופה שבה שכן המתחם מאחורי מסך הברזל. ויתרתי, ברחתי, ושוב חזרתי מובסת כיוון שכל האירועים האחרים נסגרו למבקרים עוד לפני תשע בערב. שוב עמדנו בתור שבינתיים התקצר אבל הציפייה עדיין  ארכה כמחצית השעה. בעודי מתגוננת מפני עוקפים פוטנציאליים התבוננתי  באנשים היפים מסביב וניסיתי לשדר אסרטיביות. 
 "בין ה8 ליוני עד ה24 ליולי מוצגות עבודות של כ80 אמנים צעירים החיים ועובדים בברלין". כתוב בשתי שפות על גבו של העלון  המחולק פה.   
 "מאז נפילת ברלין התפתחה הבירה הגרמנית לאחד המרכזים החשובים בעולם ליצירת אמנות עכשוית, הקוסמופוליטיות והדינמיות של העיר מושכים אליה אמנים מכל העולם". האמנם?

מהו הדבק שלוכד את אמני Based in Berlin? 
"גם אתה בייסד אין ברלין?" שאלתי את אסף בתקווה לקבל מענה. אסף הוא מכר מישראל שבו נתקלתי בפתיחה ומציג שתי עבודות באירוע
"איזה, אני כולה פה ארבע חדשים, הוא ענה בצניעות ים תיכונית, בדיוק עכשיו השגתי ויזת סטודנט לשנה."

 אמניות מבוססות מאוד דוגמת קלרה לידן או קרן ציטר מציגות באירוע לצד אמנים מוכרים פחות, אמנים טובים לצד טובים פחות, אמנים העוסקים במגוון מדיומים ונושאים, במפגן ראוותני של שפע: שפע של תשומת לב, אנרגיה, זמן, ומרחב. 
 אריאל שלזינגר הציג במונביז'ו אוטו שחור מבהיק המאכסן שני בלוני גז. להבה קטנה בוערת ללא פתיל ויונקת באורח פלא גז מחור שנקדח בחלונו. טואי גרינפורט
מציג דגם  המבוסס על רעיונותיו של הארכיטקט פריי אוטו.  הוא גם דחס לחדר שלט חוצות ענקי. המיצב מבוסס על עבודה מ 2007 בה הקים אוהל משלטי חוצות  ב Europian kunst halle בקלן.
מתיאס פריטש מציג תיעוד של ה fuck parade בברלין בשנת 2000, במהלכו נוצר עימות בין חוגגים על רקע הטרדתה של אחת מהן. במשך זמן רב שימש האינטרנט כפלטפורמה היחידה להצגת הסרט שם זכה לפופולריות לא מבוטלת ורימיקסים. 
סימון פוגי'אמה יצר סרט ומיצב המגולל את מלאכת שחזורו של פאלוס ענקי ע"י צוותים בריטים שגילו אותו  במדבריות ערב.
ברלין היא ניו יורק של המאה ה 21, אמר מייקל סטייפ, בהתייחסו לחיי התרבות והאמנות הענפים בעיר המושכת אמנים מכל קצוות תבל. ואכן ברלין הרעננה, פשוטת הרגל, היא אלטרנטיבה חסכונית לענקית מהמערב שבה שכר הלימוד בבתי הספר לאמנות עשוי להרקיע עד לחמישים אלף דולר לשנה. עם זאת היא מנסה בדרכה המחוספסת לחקות אי אלו אסטרטגיות מהאחות הגדולה ולהגיש לאספן המבולבל את קולקצית הנבחרים שלה על מגש של נירוסטה.    
ממש כמו התערוכה The greater new york שהוצגה ב חלל בPS1 בניו יורק לפני כשנה וזכתה להיקטל על ידי גדולי העיתונים: כאשר המכנה המשותף לתערוכה הוא מקום (במיוחד אם הוא מגוון מאוד), היא תמיד עלולה להיראות או להישמע כמו תכסיס של לשכת התיירות המקומית. 

 חזרתי מכיתות רגליים בעיר שאיפשר לי לחזות במגוון רחב יחסית אקראי של אמנים במסגרת הפרוייקט, מהם לא זכרתי כמעט אף אחד . היעדר מכנה משותף של ממש (פרט לעובדה שאף אחד מהמשתתפים לא חצה את גיל ארבעים) מותיר את עקבותיו לאורך המסלול המקשר בין חללי התערוכה וגורם לה להרגיש כמו תערוכת בוגרים מאשר כמו הצצה לליבת העשייה של בירת האמנות העכשוית.





                                         
 Simon Denny in KW